תשע שנים אין לי ילד ויש לי משפחה מפורקת. יום זכרון תשיעי, הזמן טס אבל באותה מידה תקוע באותו היום הנורא הזה.
לא האמנתי שאני אחיה שניה אחת אם הילדים שלי יקבלו שריטה. אבל הנה, אני חיה מאז 9 שנים. 9 שנים שליאל שלי מתחת לאבן הקרה ואני במלחמת הישרדות יום יומית.
לא מתלבשת, לא מתאפרת, לא יוצאת לאירועים, בן אדם עצוב.
חיה – אם קוראים לזה חיים. עצב, כאב וחוסר נוראי כל שניה בחיים, מייחלת לנשימה אחת ללא כאב חד וכואב בחזה ובגוף.
וזה לא נגמר, עוד ילדים נהרגים ועוד משפחות נהרסות, בכל בוקר שאני פותחת את החדשות ורואה על עוד ילד שנפטר, עוד חייל או זוג אחים שוב אני חוזרת לאותו הרגע, שוב אני רועדת בכל הגוף . אני שונאת את הידיעה הזו שיש עוד משפחה חדשה שתתמודד ביום הזכרון הזה עם הכאב הנוראי הזה שאני מרגישה 9 שנים.
בשביל מה הילד שלי מת? בשביל מה נופלים פה חיילים כל שנה?בשביל להגן על המדינה שלנו. שיהיה לנו מקום שטוב לנו לגור פה.
ולאחרונה קשה אף יותר, מידי שורף בצורה שלא נותנת לי לצאת מהמיטה בבוקר.
זה היום הזכרון הכי קשוח שהיה לי. אני מסתכלת אחורנית ולא מאמינה שהבן שלי לא פה, לא הצלחתי להשלים עם זה. אבל אני יודעת שהפרויקט ארוחה עשר לזכרו הוא הדבר שנותן לי כח לקום. הידיעה הזו שאלפי ילדים רעבים נוספים יקבלו כריך בריא מידי בוקר.עם מדבקה עם החיוך שלי ליאלי שלי. נותנת לי כח.
לאף ילד לא מגיע להיות רעב. לאף ילד לא מגיע לא לאכל ארוחת בוקר.
אני כותבת לכם בגרון חנוק. תעזרו לי להנציח את ליאל שלנו. שלא ארגיש שהוא הלך סתם. שארגיש שיש לו המשך .
תרמו כריך לזכרו של ליאל

פרויקט ארוחה עשר (ע”ר)

מס’ עמותה 580712222

שד' ש"י עגנון 6 ירושלים

טל. 02-6229833

פרטי בנק להעברה :

בנק פאג"י – 52

סניף 185

חשבון 578150